פעימות הלב בין הפעימות

שלום, 

הלבבות  נסערים מחדש לקראת כל פעימה של העסקה בשלב א' הארוך והנורא כל כך.

מראה הנשים והאנשים ששבו אלינו משבי החמאס נצרב בתשתית העין, והדמיון לא נותן מנוח עם המחשבה על מה שעברו ועל אחינו שעדיין סובלים במנהרות.

שבת הפכה להיות היום בו המתח גואה לקראת שחרור החטופים וההקלה על שובם מתערבבת בידיעה כמה נוראה המציאות ממנה נחלצו.

מחר, חמישי, יהיה יום קשה מאד, עם קבלת הארונות של שירי, אריאל וכפיר ביבס ועודד ליפשיץ, עליהם השלום.

אמש, במפגש של תכנית "נעשה ונשמע - יוזמות חברתיות בחוף הכרמל" שמענו מניר מלמד ומענת פרקש. המשותף לשניהם הוא שמתוך אסון נורא של אבדן בן, הקימו את חאן יותם ואת בוסתן תם, מרכזים של חינוך לעזרה לזולת, לאחריות אישית, להתנדבות וקיימות.

למדנו מהם שהעשייה לא באה במקום האבל ולא מתקנת את השבר הגדול, אבל היא יכולה להעניק משמעות חדשה לחיים ולאפשר לפרוש כנפי רוח, לחיות באמונה שיש המשכיות למה שאבד.

ענת וניר נותנים לי תקווה שהחברה הישראלית תצליח לצאת מן המשבר העמוק ולבנות מחדש את היסודות הערכיים עליהם נוסדה.

לקבלת השבת ניפגש בתפר שבין הכאב בחמישי לבין ההקלה של שבת ונפנה מקום לזה וגם לזו בתפילה, במילים ובשירה.

בתקווה לעוד ידיעות טובות

ובברכה לשבת של רגיעה ושלום,

אילה